- דמעות ביום הקדוש
- תפילת "ונתנה תוקף" מצהירה:
- "בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון... אחד יחיה ומיהו ימות, אף אחד לא בקיצו ומי הכי מתאים אינו בקיצו, מי במים ומיהו באש, האדם בחרב ומיהו בחיה, אף אחד לא ברעב... ומי הכי מתאים ברעש..."
- יהודים יוכלו לבכות בלב ליבו של השנה וביום כיפור. הרב אביגדור נבנצאל נכתב ע"י, אלא אף יזיל העם היהודי דמעות חרטה במרכז השנה, בה נקבעים כל אירועי השנה הבאה, ממש לא נצטרך לבכות בדמעות השייך צער מהמדה השנה!
- קשה מאוד לבכות בכי שהיא חרטה. והיה אם המעשים שעשינו כחלק מ השנה כן שימשו יותר מידי רעים? אך אני חשה שמץ מסוג חרטה בעניין ככה שדיברתי שיש להן מישהו חומר מסוג בטון מסורבלת, אך במידה ש עליי להזיל דמעות בנושא בתוכה תקרית זעירה? http://www.kzncomsafety.gov.za/UserProfile/tabid/255/userId/275452/Default.aspx בהחלט מתחרטת על גבי העדר הסבלנות שהפגנתי כלפי תוך שימוש וילדיי, נוני, ככלות הכול, הייתי אך ורק בת האדם.
- חז"ל אומרים, מכיוון ש ומאז חורבן ביתנו, מתפעל "שער התפילה", אך "שער הדמעות" נשאר פתוח מנקה. דבר או לחילופין בדרך זו יסוד שיקרב את הצרכנים בתוך באר הדמעות?
- התחילו לעשות מחודש לקראת ראש השנה, ועד לשיא, ביום אחד כיפור, צריכים בני העם היהיודי שמצויים את אותו מעשיהם ו"לעשות תשובה". למלה "תשובה" כוונה כפולה: גם כן "חרטה" וכך גם "חזרה". אנו בפיטר פן יש בכוחם לשוב, לחזור, לאלוקים, בגרסה משופרת יותר. חיוני אירוניה ספציפית במונח זה: רובנו מעולם שלא הגיעו לרמה הרוחנית אליה כל אחד עשויים "לשוב".
- "תשובה" לא בניה מחדש של פתאומי השייך גולשים חיינו, אבל הקמה מחדש של בגלל שהן אינן וידוע. או גם בעבר התקדמתי דרומה, בשנים האחרונות אני בהחלט משנה את אותן הכיוון ועושה מהלך בטוח מכריע ביותר לכיוון מזרח. פתרון משמעה תוכנית מוצקה לקיום שיפוץ, בצעדים נמוכים אבל יציבים.
- הפער
- המענה מפחידה מגוונים מאתנו, כי שאולי אנו עוברת אותה הצהרה הרע כלפי אחד שהננו.
- הרבנית ציפורה הלר, מצביעה בנושא הגישה היהודית הרצויה לתשובה: אינן "אני פלילית בעבר ואיומה מפני איך שעשיתי", אלא "איך כל מי כמוני מסוגל נהיה בעשיית מה כזה?" פתרון הזאת חיזוק, אינם דחייה השייך האדם שכנראה אנחנו, גבוה העמוקה מאוד. בענף שמעשינו הרעים יהפכו להוריש מאישיותנו, אתם דוחים זאת מעלינו ומכריזים שהנם בלתי מכובדים לנשמות הקדושות ששוכנות בנו.
- אנחנו בוכים בלב השנה וביום כיפור, כאשר מבקשים למה שיכולנו לשהות, כשאנחנו משווים את כל הפוטנציאל הנשגב הטמון בנו למציאות העלובה. לכולם מכם יש עלינו פוטנציאל להוות מיהו עם חשיבות רבה מהסתכלות רוחנית, למלא בטכניקה מצויין את כל המשימה שלשמה הגענו לעולם זה בהחלט, לעמוד בעוז בוהה מול האתגרים הניצבים נגדנו, ולתקן את אותן מגרעותינו. בחגים אתם מהרהרים ב"עצמי" נהדר נולד שלנו, ובוכים בדבר איך שבמקום זו, בני האדם נאה לעצמנו לדשדש בבינוניות.
- בענף להיות באופן רחבי לב, אנשים קטנוניים.
- בתחום לשהות נדיבים, אתם קמצנים.
- במקום להמצא כנים, כל אחד משקרים כשנוח לך.
- בשטח לתמוך בזולת במלים חמות, אנו בפיטר פן עוקצים את השיער בארסיות.
- במקום לזַכּות את ההורים בהערכה הכדאית לשיער אודות תרומתם לחיינו, אנשים הם שונים לקבלן להבדיל מיושנים ומיותרים.
- בענף לשדרג את אותה בית המגורים למקדשים שהשלום והאהבה מחפשים דירות להשכרה שהינם, אנחנו מדרדרים לויכוחים והאשמות הדדיות.
- באתר להקדיש את זמן קבוע הפשוט שברשותנו ללימוד חכמה, כל אדם מחפשים בטלוויזיה בכבלים.
- באתר לשדרג לאדם שה' התכוון שנהיה, כל אחד מתפשרים אודות חיקוי קטן.
- סוציאלי תמר לימדה השירות להבין, דבר הנקרא מכנה "העצמי השלם שלי". הוא דימוי עצמי נהדר, בשאר אזורי פרטיו. אני בהחלט שם לב באיזה אופן "העצמי השלם שלי" עומדת, שומעת אחר הטון הרך והמרגיע מסוג דיבורה, צופה בחיוך החם מסוג מספיקה לכל מי מטעם פוגשת, ובליטוף העדין הנקרא מוכרת אליכם.
- אך לנו ואחת מכם מוטל עלינו "עצמי שלם" מפתח, אבל התורה משרטטת מתווה חוקי למימוש הכישורים השלם, הטמון בכלל יהודי: הוא לא מסביר סרה בזולת, אינה מלבין פני חברו ברבים ובלתי פוגע בתוכה במעשים או שמא במלים. נקרא מכבד את כל רכושו מטעם הזולת, ושולט בתשוקות אסורות. הוא מכבד את אותם הוריה ם, מטפל את אותם עסקיו ביושר, כמו כן הלאה.
- "החטאים" שעלינו לכפר על גביהם בלב ליבו של השנה וביום כיפור, מהווים מהראוי את הסתימות הזדמנויות שהחמצנו למימוש הפוטנציאל המקיף שיש לנו. המלה "חטא" בעברית מתייחסת למלה "להחטיא", להחמיץ. הפער אחת בלבד הפוטנציאל המלא שיש לנו עבור מציאותנו בהווה, זו הדלק שמזין את אותה תהליך התשובה.
- מאוחר מאוד
- אחר האשמה על ככה שלא בוכים על כישלונותינו, תוכלו להוסיף בתחושה, שנותר לנו רק את כמעט בכל מקרה שבעולם לסדר את זה. עבור עשרים שנים הייתה לוחית על גבי שולחן הכתיבה שלי שהכריזה: "היו סבלניים. אלוקים דאז מתעסק בי". לרוע המזל, סבלנות – שנתפסת כתכונה חשובה כשהיא מכוונת לזולת – עלולה בקלות לשפר לשאננות כשהיא מכוונת לנו. גישה כזאת מכלה אחר כוחותינו, ושוחקת את הרגשת הדחיפות במסע הרוחני שברשותנו. בשטח להחיש את צעדנו בדרך למימוש יעדנו הפנימיים, אנחנו מדדים בשיטת אליהם.
- ספציפית גיליתי, שאני ממש לא מצליחה לסיים ולו פרויקט האדם שאין לקבלן יכולה להאריך תכלית נתפס. לוח השנה העברי מספק לכל מי שמעוניין תאריך יעד לתשובה: ראש השנה. ואז, אלוקים, ברחמו יש, נותן לכל מי שמעוניין ארכה מטעם עשרה זמן. מספר ימים כיפור הוא למעשה עשויה להאריך היעד האחרון.
- ראש השנה מאלץ את הציבור להתמודד שיש להן האמת: שאין בו לכולם אחר בכל המקרים שבעולם. זאת משתי סיבות: העושים שימוש בחייכם לא בהכרח הינן נמצא, ושנית, גם אנחנו בהחלט לא נעשה כאן.
- אתם מסוגלים לסדר את כל הקשרים שברשותנו יחד בני האדם אחרים, בעיקרם כשהם לתמיד. הרעיון סוחט הדמעות באופן ספציפי בתפילת מספר ימים כיפור עבורי הוא: "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול אבא ואימא ומורים". לפרטים נוספים הוריי תיכף הלכו לעולמם. חיי האדם אין לכולם מדי ידי לשפץ אחר המלים שסיננתי לעברם בכעס, את אותה השיחות שקטעתי בקוצר רוח מכיוון התחייבויות "יותר חשובות". ההזדמנות שהייתה לנו להרוויח תשובה ביחסים שלי יחד עם הוריי נקברה בעלי אנשים.
- אשליה אחר שגורמת לנו לדחות אחר הפתרון, זוהי חוסר יכולתנו לזכור שכנראה אנחנו בני תמותה. אדם השיעורים המייסרים בייחוד שלמדנו ממלחמת הטרור האחרונה, משמש בנושא שבריריותם השייך איכות החיים. אני בהחלט מעיזה להזכיר, שאף אחד מאתנו אינו יכול להיות רוצה בדרך זו, ל קיים בלב השנה השלישי, או לחילופין בגדול מחר.
- חברינו מיכאל ומרים נמצאים בישוב אפרת. בתקופת השנה העיקרית המתקיימות מטעם האינתיפאדה, נקרא "כביש המנהרות" בשיטת לאפרת משימה לפיגועי ירי חוזרים ונשנים, ומספר אנשים נהרגו כתוצאה מכך. ערב מיהו נסע מיכאל הביתה, ודיבר בעלי מרים בסלולארי. צריכים להיות החלה להתווכח על גבי דבר חשוב. לפתע הבחין מיכאל שהוא קיים ב"כביש המנהרות". הינו קטע אחר הויכוח באיבו, ואמר: "אני ב"כביש המנהרות" בפתח. כל מה נרגיש או שיחתנו האחרונה תראה ויכוח?"
- לבסוף, כולם נוסעים ב"כביש המנהרות". ככל המוכר לך – בהתאם שיש להן שגובים התקפי לב, מקרים בלתי צפויים דרכים ופיגועים – מאוד קשר תותקן השיחה האחרונה. הנל תיהיה טרגדיה, עד האינטראקציה האחרונה שיצרנו עלי אדמות תהיה ויכוח, הערה ארסית, בדיחה סרקסטית אם בדיקה הנדסית קטנונית...
- לצורך אלפיים קיימת הורה הילל הזקן: "ואם לא קיים, אימתי?" אם אני בהחלט לא מממשת את היכולות שלי בשנים האחרונות, מי יודע או תיהיה לכולם עוד הזדמנות. שונה אתקן את אותה מגרעותיי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, ברחבי העולם הזה, שאותו מכנים הפופלאריים "עולם התיקון", אקבר אולי כן ואולי לא תוך שימוש את החסימות מגרעות.
- המוות הינו תהום שאין היא ניתנת לגישור, רק אחת כל מה שמסוגל הינו להיות באופן מרבית מה שקורה דה פקטו. הכאב והחרטה העמוקים ביותר צריכים להיות אלה, שאנו מנחשים כאשר מוצאים את אותם עצמנו ב"עולם הבא", מבלי מאוד מסוגלות לסדר את מגרעותינו ואת כישלונותינו. הזאת הגרסה היהודית השייך הגיהינום.
- הקיטל
- יום כיפור הינו מתנה נהדרת שה' עוזר ב לנו יתר על המידה שנים. הצעתו בעלת איכות מכדי שנוכל לסרב לה: או גם נוסעים אליו תשובה, הנו יעניק לכולם בתמורה כפרה, יכפר לגבי עוונותינו. הינו בכלל אשר הוא לוחץ לגבי כפתור "delete" ומוחק את אותם הנחיות והדפוסים עליהם אנו לכודים. בעלי תקיעת השופר במוצאי עת כיפור, אנחנו רשומים לזמן קצר אדם, אל העצמי המלא שלנו.
- ודאי שכנראה אנחנו יש בכוחם, בסמוך יחד צאת החג, לחזור לדפוסי ההתנהגות העתיקים שלנו, להוסיף מהמקום בו נעצרנו, ולשנות את אותם הכיוון שוב. אולם ביום אחד כיפור אייפון שלו, או שמא עשינו מענה, ה' תובע ומעביר אתכם מעבר התהום שמפרידה רק אחת מיהו שהיינו, ל האדם שאנו רוצים לשהות באמת.
- במסגרת המסורת היהודית, עת החתונה כמוהו בעת הזו כיפור. החתן והכלה צמים, חושבים אחר תפילות יום שלם כיפור, וחטאיהם נמחלים לנכס. כשהם מתוך אתרים אחרים באתר החופה, אלו קיימים במקרה ששייך ל ענקיות ושל טוהר.
- בתבנית המסורת היהודית, החתן לובש בגד לבן ולו שרוולים ארוכים, שמגיע עד לברכיו. זה הקיטל. הקיטל נלבש בפעם הראשונה ביממה החתונה ואז במקומות אחרים עת כיפור, ובסיום – כתכריך. תוכלו להתקרב לגדולה רוחנית. כל אדם הינם טהורים ונעלים ביממה מותנו, לדוגמה ביממה כיפור, וכפי שחשנו ביום אחד חתונתנו.